מראות- חלק 2: הדי אן איי של הארגון הלומד

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
mirrors2-0

מחליף עדשות

בפעם השנייה בה צפיתי בסדרה עשיתי זאת במשרדי הקטן. מאחר וכאמור התחברתי לדמות הצלם-מתעד שבי, החלפתי את העדשות מעדשות הצרות של הרגש לעדשות החשיבה הביקורתית הרחבות שבי. הצפייה הפכה מאישית-רגשית למקצועית-מרוחקת.

בסבב הצפייה הזה שמתי לב כי לאורך 19 השנים בהן שהינו בלבנון התהווה בין צה"ל לחיזבאללה מעין "משחק נדנד". "משחק" שהוזן בין היתר מתנודות תפיסתיות שעברו על שני הצדדים במהלך השנים. בתקופות מסוימות צה"ל יזם ו"נהנה" מהובלה בשדה הקרב, בעוד באחרות הוא נגרר אחרי יוזמתו של ארגון הטרור ונפגע קשות. קרי, מה שהשפיע על הדינמיקה בשטח היה נוכחות היזמות בקרב השחקנים ועוצמתה.

יזמות מונעת מנחישות. נחישות מוזנת מעוצמת החיבור של האדם או הארגון לערך המצוי במעלה הפודיום התפיסתי שלהם. מעוצמת החיבור לליבתו. עוצמת החיבור מוכתבת ממידת האמון בערך או עומק האמונה בו.

במקומות בהם מצוי אמון, הפחד כמעט ואינו מרים את ראשו. אמון הוא נוגדן לפחד. באקלים בו האמון מוגבר והפחד מוחלש גוברת הנחישות. היזמות נולדת.

משחק עם תפיסות

מכאן עולה הצורך במיפוי מהיר של החממה התפיסתית של כל אחד מהמשתתפים: חממת חיזבאללה, החממה הצהלית והחממה הצדלניקית.

הבסיס להבנת הצד השני מצוי בהבנה של מה מניע אותו. בכניסה לנעליו. כאשר מתחברים למניעים ניתן למפות את הכוחות המניעים אותו ולאלה החוסמים אותו.

"הם באים במספרים גדולים. אין להם חשבון שיהיו להם 20 הרוגים. 30 או 40 הרוגים לא משנה אצלם", הסביר תא"ל במיל' גיורא ענבר בסדרה. כן, הכל מתחיל בתפיסה. בהנחת המוצא התפיסתית. בנביעה התודעתית. ב"כוונת המשורר". הכוונה מארחת את הכיוון ומגדירה במהותה את היעד.

היעד של החיזבאללה היה ברור: הכחדת הגורמים השונים מהם ומאיימים עליהם. יהיו אלה צה"ל/דרוזים/סונים/נוצרים/צד"ל. מה שתידלק את תפיסתם היה אמונה מוחלטת בדרכם, חולה ככל שתהיה. אמון מוחלט בצדקת דרכם.

מנקודת מבטו של צד"ל מבהיר הקריין, מה שהניע את הארגון היה הרצון שצה"ל יהיה כמה שיותר מעורב. כלומר בבסיס תפיסתו, צד"ל פחד ולא האמין בעצמו. הייתה לו סיבה טובה. מדוע? בין היתר בשל העובדה שצה"ל עצמו תפס את הארגון כאפוד הקרמי שלו.

החיזבאללה כפי שמסביר הקריין בסדרה קרא זאת ועסק בטרור, בהפחדה ובהדיפה מתמדת של כוחות צד"ל.

מה באשר להנחת המוצא של צה"ל והאם היא קשורה לתוצאות ולתנודות בשטח?

"הרצון לא להיחשף למספר רב של נפגעים גרם לנו למגן את עצמנו למוות" הסביר תא"ל במיל' גיורא ענבר, והמשיך: "כל שיירת אספקה היא עם משוריינים…ומטוסים לפני ומטוסים אחרי". אתה בשביל להביא מים, עושה מבצע שלם". ואת התמונה הזו חיזבאללה קלט. פחד של צד אחד מגרה תעוזה בצד האחר. מגננה מזמינה מתקפה. מה שהניע את ישראל וצה"ל תדיר במהלך 19 השנים האלה היה פחד. 

אבל מה שורש הפחד? האם הוא פחד מהאויב, או שמא תפיסת הפחד הקיומי הארכיטיפית אשר מאפיינת ומלווה אותנו מזה דורות רבים? מהסיפורים שסבא ואבא סיפרו על רדיפתם כמיעוט בעיראק, או ממחנות המוות בטרבלינקה והמרדפים ביערות מולדובה שסבתא ואימא הסתירו עד שלא יכלו יותר?

אומת הסטארט-אפ

האם יכול להיות שאומת הסטארט-אפ הינה אומת הפחד? הרי ברחמו של כל סטארט-אפ מתחבא פתיל השהייה קצר. רבות נכתב על היתרונות של התת מגזר הזה לכלכלה ואכן המספרים וההישגים מרשימים ומעוררי השראה. אולם אם נאט רגע ונשים לב לפרטים, נבחין כי סטארט-אפ מחביא לא אחת בכיסיו שטרם נתפרו פחד רב. ראייה קצרת טווח. חוסר אמון ביכולת לצמוח ולהתפתח לאורך זמן לכדי ארגון גדול ומשפיע. חוסר אמון ביכולת להתבגר לחברה או תאגיד מקומי או עולמי. לצמוח מזרע לעץ המניב פירות. יכולות של התבגרות מתמשכת וצמיחה דורשים מרכיבים אישיותיים הזרים לישראלי הממוצע, בדמות אורך רוח ואמונה פנימית.

כן, בבסיס קונספט הסטארט-אפ מתחבא לטעמי העיקרון המורכב המאפיין ומנחה את ישראל מאז הקמתה (Post Holocaust Syndrome): תעוזה, חשיבה יצירתית וסתגלנות, לצד ראייה קצרת טווח ופחד. מרכיבים המסגירים בעיני דרגה גבוהה של היעדר אמון מושרש בעצמנו.

בסדרה זו אבקש להחדיר חמצן לשכבות העמוקות של תפיסתנו ולערער על פרות קדושות בדמות פרדיגמות שכיחות בצה"ל. מחד, צה"ל מעצם מהותו חייב לפתח DNA של חדשנות, אגב טיפוח תרבות יצירתית פנים ארגונית. תרבות המוזנת מעידוד חשיבה שוברת מוסמכות, חשיבה מבוססת דמיון ואינטואיציה, שיח רב משתתפים פתוח, מדיניות של הסרת מחיצות ודלת פתוחה ועוד.  מאידך, מבנהו ההיררכי והווייתו הפיקודית חוסמים אותו כסכר איתן ועקשן. אך האם הסכר יעמוד במבחן השינויים הדרמטיים והמהירים המתחוללים בעולם המודרני?

כמי שעוקב, לומד וחוקר את עולם היצירתיות והחדשנות במקומות שונים בעולם על ציר הזמן אומר בוודאות שהאקלים הצה"לי רובו ככולו רחוק מהאקלים השכיח בחברות טכנולוגיות חדשניות. הנה כיווני חשיבה חדשים.

ה-DNA של ארגון לומד

ארגונים המבקשים לשרוד ולשגשג לאורך זמן חייבים לראות בשינוי כורח. לאמץ תפיסה ארגונית הרואה ביכולת להשתנות יעד עליון. לא פחות ממכירות מוגברות. לא פחות מציוני בגרות גבוהים. זו תפיסה שאינה נבהלת מערעור על מוסכמות והנחות מוצא קיימות. לעיתים, עד כדי שבירה של פרדיגמות תפיסתיות קיימות.   

ארגון שמסרב להכיר בעובדה ששינוי הינו כורח החיים- מתכחש למציאות וסופו להיכחד. האם צה"ל יכול להרשות לעצמו דין מעין זה?

ארגונים שבנו בתוכם חדר כושר ליזמות וחשיבה חדשנית הם "ארגונים נושמים". יש בהם חטיבות המאומנות לראות את הנולד, הם מאופיינים בתנועה פנים ובין ארגונית של רעיונות ופתיחות מחשבתית. התגמול ברור ומוחשי: הם מתחברים לנביעה הטבעית שלהם. מרגע זה- כולם באים לשתות מהם. ההובלה והיתרון היחסי יהפכו לנחלתם.

הפרסומת הראשונה של אפל. בבואת האישיות של סטיב ג'ובס. גורל ארגונים מעוצב רבות על ידי היסודות התפיסתיים המקוריים. יסודות מעלה הזרם. להם יש הכי הרבה כוח. ראו את היסודות שהונחו באבו גוש- האם הם תקפים גם כיום? ומה לגבי אום אל פאחם? ורעננה וזיכרון? הדי אן איי של היום נקבע על ידי מי הנביעה הראשוניים. כך גם במקרה של אפל. כך גם במקרה של ישראל הצעירה המאלתרת שהתבגרה לאומת הסטארט-אפ הנשענת על מאפיינים דומים: תושייה לצד ראייה קצרת טווח.

הזחיחות והיוהרה נעדרים משולחן הישיבות בחברות חדשניות. מידת הקשב והמוטיבציה ללמוד גדלים. המבנה ההיררכי מתגמש ומתרדד מעת לעת למבנה יותר שבטי בו מנעד תפיסות ורעיונות מיתרגם למגוון יכולות. האינטואיציה הארגונית, המאופיינת בחדות חושית, גוברת בזכות החיבור לשטח. היכולת להתמודד עם מצבים מפתיעים מתחזקת. על מנת לשרוד בעולם תזזיתי ומשתנה תדיר יש צורך לנוע ממצב של תגובה לשינויים יזומים.

טים קוק, מנכ"ל אפל מדבר על התפיסה הניהולית המייצרת שיתופי פעולה חדשניים. שימו לב לתכונות האופי שהוא מחפש בעובדים.

יזמות דורשת תעוזה ומקוריות כי היא פורצת דרך ולוקחת סיכונים

החיזבאללה- ארגון לומד ומלמד

בואו נתוודע רגע לשני מהלכים יזמיים, אחד של כל צד. מהלכים דרכם ניתן ללמוד אודות דינמיקת הנדנד שנוצרה: בתקופה כלשהי, צה"ל יזם ופיתח את רכבי הספארי הממוגנים כמענה על מטעני הצד והירי הנמשך של ארגון הטרור השיעי. החיזבאללה תצפת, ניתח ולמד את תגובות צה"ל כל העת. כפי שמוסבר בחלק הרלוונטי בסדרה, הכלימגורים שפיתח כאמצעי לעקוף את המיגון הקיים הינה דוגמה קלאסית לדרך בה הארגון זיהה את נקודת התורפה בשטח (ראשי החיילים החשופים) ופיתח באמצעות גמישות מחשבתית יוצאת דופן את הכדוריות המתפזרות בגובה. בכך, עקף את המיגון הצהלי ויצר אתגר מחודש עבור צה"ל.

תמונות שצילמתי בשטח. עליונה: שלט התרעה והרתעה, אחד מיני רבים שצה"ל הציב על מנת לשמר את הערנות בקרבנו. תחתונה: נגמחון שלנו שחטף מטען כלימגור.

אלוף במיל' משה קפלינסקי הבהיר בדבריו: "אני חושב שזו הפעם הראשונה שירד אצלנו האסימון בצורה מאוד מאוד ברורה עד כמה החיזבאללה זה ארגון שלומד".

ואכן, אחד ההבדלים המשמעותיים בין ארגונים מובילים לארגונים מובלים, בכל תחום, בכל שפה ובכל זמן מצוי בשורש התפיסה של ראשיהם. בהבנת החשיבות של תחזוקת החשיבה היזמית. לטיפוח אקלים יזמי כאיבר בגוף של הארגון. כל ארגון. כי ארגון אשר משכיל לאמץ תרבות ארגונית לומדת מטמיע DNA של השתפרות מתמדת ויכולת להשתנות. סטיה נדלה, מנכ"ל מייקרוסופט שהביא לתפנית מרשימה בביצועי החברה בעשור האחרון נתפס מצוטט:

“Technologies come and go. We need a culture that allows you to constantly renew yourself”

כשתפיסת המנהל חדשנית- ההכנסות צומחות בהתאם כי "רוח המפקד" מחלחלת ל"פקודים" שהופכים לנכס מזין.

“לחיזבאללה הייתה מודעות גדולה מאוד לכל מה שנקרא "הקרב על התודעה". הם הבינו מהר מאוד מהן החולשות של החברה הישראלית", כך מסביר תא"ל במיל שמעון שפירא , ראש אגף איראן באמ"ן בהקשר של כיבוש מוצב דלעת ע"י חיזבאללה (בדבריו הוא מתקף את דבריי ממעלה הדף בהקשר של חשיבות הכניסה לנעלי האחר ככוח יזמי). הוא ממשיך: "הם הקימו יחידה שנקראה "הסברה קרבית" שהתפקיד שלה היה לשלוח מצלמה יחד עם הרובה- הכל למען הדקה של הנפת הדגל". תא"ל במיל' משה תמיר מבהיר את השינוי שעבר על תפיסת צה"ל בעקבות כיבוש התודעה: "השינוי הוא שינוי עצום. פתאום התחילו להגיע אלינו גם אמצעים וגם גיבוי". כוחות מיוחדים כגון יחידת אגוז ועוקץ הוקמו.

נוצרה תשתית לפעילות התקפית ענפה בגיבוי אמצעים טכנולוגיים חדשניים (שצמחו אגב בחממות היזמות החדשניות בארה"ב). השינוי התפיסתי שחל בקרב הנהגת צה"ל בא לידי ביטוי במעבר מהתגוננות ליזמות.

הנה דוגמא אחת ליזמות הצה"לית שהתפתחה: עבודה עם כלבים. בתמונה אני פותח ציר עם כלבתי האהובה (ז"ל) דונה שהצילה את חיינו לא אחת.

חשיבה יזמית מוזנת מפתיחות מחשבתית לרעיונות מתחומים שונים ומאופיינת בגמישות מחשבתית

האלוף במיל עמירם לוין סיכם את התפיסה העומדת מאחורי חשיבה יזמית, המאופיינת בלקיחת סיכונים. תפיסה המגלמת בתוכה את ההבנה שטעויות הן חלק מן המשחק אך אל להן להרתיע מהמשך השקעה: "אני קראתי לזה תשע-אחד. אני רוצה עשר פעולות. כן, באחת או בשתיים אני אכשל, זה יקרה".

סטיב גו'בס הצעיר במילים דומות לאלו של לוין. תפיסה חדשנית ויזמית הינה אוניברסלית.

גמישות ופתיחות מחשבתית כיסודות החדשנות הארגונית

עקרונות הגמישות והתנועה חיוניים להצלחתם של ארגונים. מכל סוג. גם ארגון טרור. גם ארגון צבאי.

"כל המהלך הזה נראה לי כמו מהמר בקזינו, ההסתבכות הזו". אומר אחד החיילים בראיון טלוויזיוני בסדרה. כמה חשוב להאזין למה שלא נעים לשמוע. לנקודת מבט של החיילים מהשטח.

"כולנו, כולל אני, אבל הרבה מאוד אנשים שלא היו שמה", אומר אלוף אורי אור, "הם כולם רואים שש שש אחורנית". הציטוט הזה מסגיר בעיני עיוורון כלשהו למרכיב שייתכן ונעלם מעיניו. אילו קולם היה נשמע, ייתכן והיה משפיע על מידת היצירתיות בקרב צמרת מקבלי ההחלטות. אולי היה מצביע על מה צריך להשתנות. בואו נטוס רגע ליפן של שנות ה-70 כדי לחזור נבונים יותר לסיפור שלנו:

במפעל יפני המתמחה באריזת סבונים נתקלו בבעיה: סבונים הושמטו מחלק מהאריזות בשל כשל טכני. מומחים התכנסו והחליטו להטמיע מערכת שיקוף יקרה. לאחר שבועות של שקט תעשייתי חזרה הבעיה. בסיור של המומחים והנהלת החברה בסמוך לפס הייצור, הציע אחד מעובדי הפס למקם מעל לקו הייצור מאוורר שיפעל ללא הפסק. והסביר: כל אריזה ריקה פשוט תתעופף לה מעצמה.

בדומה להברקה של עובד פס הייצור היפני, גם רעיון הטפטפות החל בהתבוננות המחוברת לשטח: בראשית שנות ה-30 ביקר שמחה בלאס בביתו של אברהם לובזובסקי שהראה לו עץ שגדל "בלי מים". כאשר התבונן בלאס סביב העץ ראה כי האדמה לידו יבשה. אולם, מחיבור של צינור בקרבת מקום נוטפות טיפות מים.

כן, קשב פעיל לשטח מהווה לא אחת תחליף ראוי לניתוחים מלומדים וטכנולוגיות יקרות בפיתוח מהלכים חדשנים.

בעיני, הציטוט הנ"ל של אלוף אורי אור מזמין פחות נזיפה ויותר בחינה של הצורך בהגמשת התפיסה הצה"לית ההיררכית הנוקשה. הוא מדגיש את החשיבות של מיסוד תפיסה חדשנית בצה"ל בכלל וביחידות קרביות בפרט באמצעות הגברת מידת המעורבות של אנשי השטח. קל וחומר בזמן מבצעים.

בואו נטוס שוב, הפעם לקליפורניה של שנות התשעים על מנת לחזור נבונים יותר לסיפורנו:

מספרים על בכירי Apple שנדרשו לאייש מפעם לפעם את עמדת הטלפנים. להתנתק ממגדל השן. כי מה ששומעים מכאן לא רואים משם. הם נדרשו ל"רדד" את תפיסתם ההיררכית ולהגמישה. ללמוד לאסוף נתונים באופן ישיר ובלתי אמצעי מהלקוחות. לחוות ימי עבודה על כיסא פחות נוח, ובעיקר מזווית חדשה בתוך הארגון. להקשיב לרחשי ליבם של לקוחות שונים. לעבוד מנקודת מבט של זוטרים מהם.

נכון, צבא אינו ארגון עסקי. אך צה"ל חייב לחזק כל העת את דימויו העצמי והחיצוני כארגון לומד. החיילים בשטח רואים וחווים מציאות אחרת מזו של ההנהגה הפוליטית המרוחקת. הטיית תשומת הלב לנקודת מבטם של החיילים המאובקים באופן מקצועי ומסודר עשויה לחדד ולדייק מבצעים, לעודד חדשנות ומהלכים יצירתיים מהשטח. ממש כמו במקרה של עבודת הלילה שפיתחתי עם הכלבים בתנאים לא אידיאליים בלשון המעטה. ממש כמו במקרה של פס הייצור היפני. ממש כמו בטבע. שימו לב לקטע הבא המסביר כיצד תנועה אנכית באוקיינוס מייצרת חיים. היעדרה מוביל למוות:

"מלבד הזרימה הרדודה והאופקית, מסוגלות הרוחות לחולל באוקיינוסים גם זרימה אנכית – למעלה ולמטה – בעמוד המים. זרמים אלה,  הנקראים זרמי מעלה, מביאים עמם מן העומק חומרי מזון, החיוניים לקיום כל תהליכי החיים באוקיינוסים. אחת הדוגמאות לזרמים מסוג זה אנו רואים בחופי פרו שבדרום אמריקה. זרמי מעלה, עשירים בחומרי מזון, מאפשרים את קיומן של כמויות דגי האנשובי האדירות ואת תעשיית הדיג הענפה. בשנים שמתרחשת תופעת אל-ניניו, מפסיקים זרמי העומק הקרים לעלות אל פני השטח. עקב כך מפסיקים חומרי מזון להגיע אל פני הים, דגי האנשובי מתים ותעשיית הדיג קורסת" מקור:  המרכז לטכנולוגיה חינוכית. https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=5217

הקמה של סילואי חשיבה (Think Tanks) שיורכבו מחיילים מהשטח, מפקדים ומקבלי החלטות וכינוסן על בסיס עיתי, יכולה לסייע רבות בריענון התפיסתי בתוך צה"ל. היא עשויה ליצור דפאות חלופיות ולהשריש תרבות של חדשנות ארגונית בצבא. תרבות המעודדת יזמות בקרב חיילים הנושמים את השטח. מדיניות מעין זו עשויה להפרות את תהליכי קבלת החלטות בקו הקריה-ירושלים, כמו הזרמים האנכיים בחופי פרו.

יצירת קשר

© כל הזכויות שמורות לרועי אלישע פיתוח יצירתיות.

דילוג לתוכן