טקס הברכה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
טקס-הברכה

על מודעות, פגיעות וביטוי רגשי- כאמצעים להגברת יצירתיות

לפני כמה שנים, טרם הפיכתי לאב צעיר, אירחנו את חברינו וילדיהם הניו-יורקרים-ירושלמיים. דתיים לייט. נולדו וגדלו בניו-יורק. הכירו בישראל, עשו עלייה והקימו משפחה בישראל.

פתחנו בקבוק יין במטבח וחיכינו לחברינו שהשכיבו את ילדיהם. מהחדר בקע לפתע קול שירה עדין שהדהד בנועם בכל הבית. הצצנו מתוך סקרנות בריאה לחדר והאזנו בהנאה לשיר התנכ"י ששרו חברינו לילדיהם. האחרונים נרדמו עם חיוך על השפתיים,איך לא.. זוגתי דמעה ואני התאהבתי בָּרֶגַע. הקפאתי אותו בתוך תיבת זכרון פנימית, תיבה אותה אפתח כשבני בכורי יחגוג שנתיים וממנה יאיר אור דומה על ילדיי.

איני דתי ותכני השיר לא דיברו אלי. אולם המהות הסמויה תפסה אותנו באותו הרגע. החלטתנו לאמץ את הרעיון ולהעבירו דרך המסנן התפיסתי שלנו. ברגע ההוא נולד לו הטקס היומי המשפחתי שלנו:

טקס הברכה

כמו כל דבר אותנטי, הטקס פשוט נולד לו מעצמו וקיבל עם הזמן צביון דינאמי.

בדקות האלה שלפני ההשכבה, במסגרת טקס הברכה אנו מבקשים להודות על ארוע כלשהו מהיום החולף. ארוע ממנו למדנו. צמחנו. אנשים שפגשנו והותירו בנו חותם. היער בו טיילנו היום. שיחה אגבית ממנה הפקנו תובנות. אדם שעזר לנו היום או שגרם לנו לחוש טוב. הישג שלנו בו אנו גאים.

הפכנו את ה"ברכה" לפלטפורמה לשיתוף תחושות ורגשות, קלות ומורכבות. עצב שאנו חשים. תסכול רגעי. תחושת הצלחה. הכרת תודה על האוכל שיש לנו במקרר. בקיצור HUB לקשת התחושות והארועים שמרכיבים את לגו החיים שלנו..

לכל מהלך יש קיום כפול. הקיום הנראה והצל שלו. לעיתים קרובות הצל הוא הכוח האמיתי. בו צפונה המהות. בו שוכנים הערכים שינבטו אח"כ לכלים ומיומנויות לחיים. כך גם לברכה.

אנו מראים להם שאנו בני אדם. מפגינים פגיעות. מראים שיש לנו רגשות (שמשתנים), צרכים (מגוונים) ומאוויים (סמויים). שיש בחיים אילוצים, כישלונות והצלחות. שמה שמייחד אותנו בני האדם, הוא היכולת להרגיש ולבטא את הרגשות שלנו. להיעזר בהם ככלי מניע בחיים. כאמצעי לקבלת החלטות.

באמצעות הברכה אנו מלמדים את ילדינו להקשיב. להקשיב לאחר. להקשיב לעצמם.
להביע רגש. לחשוב. להתחשב. לעכל חוויות לכדי תובנות. לשתף. לבנות אמון.

הברכה מחדדת את עפרון הזמניות בחיים ובכך מזמינה אותנו למקד את תודעתנו אל עבר תחושותיהם וצרכיהם של ילדינו בזמן אמת. היא מחזקת את הגמישות התפיסתית שלהם. איך?! הנה כמה דוגמאות..

החיים דינאמיים ולעיתים באים אורחים. בדר"כ הם מוזמנים להצטרף לברכה. כך, ילדינו זוכים להחשף באופן מאוזן ובריא למגוון של סגנונות חשיבה. אחד מברך בקצרה, השני מאריך. השלישי מתמקד ברגע מיומו, החמישי רק מקשיב. השישי ממוקד בעצמו, השביעי באלו שמולו…

לעיתים האורח הינו "קבוע". המטפלת של התינוקות. הסבתא והסבא.

לפרקים האורח יגיע ל"הופעה חד פעמית". תהא זו בייביסיטר זמנית, מכרה רחוקה, או נשיא המדינה.

ביום העצמאות האחרון צרפנו את נשיא המדינה רובי ריבלין בכבודו ובעצמו לחדר. הוא ברך ב-YouTube את ילדי ישראל בברכה נעימה ומעניינת. ארז, שהתחיל לאחרונה לשחק כדורגל בחוג שבקיבוץ התוודע לכך שגם רובי שיחק כדוגרל כילד. באותו הרגע הוא נדלק עליו. התאומים בעיקר הקשיבו. הנשיא הוסיף בחיוך שגם כיום כסב לנכדיו הוא נהנה לשחק עמם כדורגל. ממש כשם שסבא של ארז אוהב לשחק עמו. פניו של ארז התמלאו בחיוך של הזדהות. הילדים גם שמעו את הנשיא מספר על אהבתו לירושלים ולשכונה בה גדל. על אהבתו לישראל וגאוותו בהישגי המדינה. כך אנו מאמנים את שריר הדמיון, הפתיחות והגמישות המחשבתית של ילדינו.

כאשר אנו מפגינים פגיעות- באופן פרדוקסלי נבנה ומתחזק האמון עם הצד השני.

בין אם ביני לבינכם, קוראי שורות אלו, אשר סביר ומרגישים קרבה רבה יותר אלי בעקבות "הכניסה לביתי". היא הופכת לכלי העצמה אישי ולאחר.

או בין אם זו מורה או מנהל עסקי שמסרבים להתחבא מאחורי הינומת ה-Title

פגיעות בתקשורת כאמצעי לבניית אמון:

כאשר הבמאי בוחר להראות זווית צילום אשר חושפת את סט הצילום "במערומיו", נוצר מהלך פרדוקסלי של בניית אמון עם הצופה. בבחינת: "אין לי מה להסתיר"; כאשר הנהלת העיתון חושפת את שיקולי המערכת בכנות- הסיכון הופך לנכס בדמות הזמנה למעורבות פעילה של הקוראים..

כך מתבטאת פגיעות בחינוך:

ביטוי עצמי של תחושות, רגשות, פגיעות ורעיונות בילדות, מסייע בעיתו להתגבר על הפחד מפני שיפוטיות והשפלה, בבטחון לטעות וביכולת להתגמש שצריך.

בחיים הבוגרים הוא מותמר לפיתוח שיקול דעת עצמי,  לפתיחות לרעיונות של אחרים, לפיתוח חלופות, ליכולת להסתמך על חברי צוות להם יכולות ייחודיות משלימות ולאינטראקציות חברתיות בריאות.

כך מתבטאת פגיעות בעסקים:

מנקודת המבט של העובד שטעה, מהלך מעין זה של "מתן גב" לטעויות מחזק את האמון של העובד בחברה, המחוייבות שלו צומחת ומקדם החשש שלו מכניסה לאזורי אי וודאות, היכן שמצויים לרוב הרעיונות היצירתיים, קטֵן.

כך, אנו מסייעים בהנחת תשתית של שייכות וזהות בלבבותיהם הצעירים. כך אנו מטפחים את האמפטיה שלהם. היא תשרת אותם רבות בעתיד- מתוך הבנת עקרון ריבוי נקודות המבט בחיים ובמקום העבודה בפרט: בבואם להכנס לנעלי האחר במצבים מורכבים, בהבנה כי יש יותר מדרך אחת להגיע ליעד, ביציאה ממצבים מאתגרים. ביכולת לעשות טעויות!

יצירתיות צומחת כאשר אנו מחוברים לרגש שלנו.

הנביעה היצירתית שלנו גוברת כאשר הרגש לא מקבל עבורנו החלטה באמצעות מחטף, אלא מתוך חיבור אינטואיטיבי איתן

רוצים לפתח תפיסה יצירתית בחינוך ובעסקים?

 צרו קשר ונתפתח יחד בסדנה, קורס או הרצאה אל עבר ריבוי תוצרים!

יצירת קשר

© כל הזכויות שמורות לרועי אלישע פיתוח יצירתיות.

דילוג לתוכן