חלום לבן – חלק 3: על ציר הזמן

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
halom-lavan-p3

בחלום אנחנו מקבלים כמובן מאליו שהזמן, המקום והאנשים המופיעים בו יכולים לשנות צורה או להיעלם בלי התרעה מראש.

גליון נשיונל ג'יאוגרפיק, 08/18

חולם בחלום

מופע אורות הצפון הביא אותי לאלם מוחלט. השיעור לחיים שקיבלתי בפרספקטיבה רק לפני כשעה כאשר נחשפתי לשמיכת הכוכבים האינסופית, הפך בשניה להרצאת מבוא בפרספקיטבה קוסמולוגית.

להתבונן במשהו סטטי בדמות כוכבים, מרשים ככל שיהיה, זה מדהים. אבל עננים מדברים? עננים מחליפי צבעים וצורות? לתנועה יש כוח ממגנט.

הסתכלתי על שוזרת הסלים שחייכה לשמיים בעוד דמעותיי מעננות את ראייתי. לפתע תפישתי קיבלה משמעות אחרת. התחברתי לסובב באופן אחר. הבנתי על מה היא דיברה אך לפני כמה דקות. כאשר חיים בטבע או בקרבתו, החושים מתחדדים, התפישה מצניעה לכת והחשיבות העצמית נעלמת, גם בקרב אלו שלא תופשים את עצמם כחשובים, כמוני.

הרגשתי באותה השנייה אחד. חלק ממשהו גדול בהרבה. תחושת שייכות הציפה אותי. חיבור נרשם.

אורות הצפון בפעולה: לאלו מכם שלא שבעו; לאלו שהיו – תזכורת; לכל האחרים שלא הספיקו או יספיקו לראות

כעבור מספר דקות בהם קטלוג המכחולים חשף את יכולותיו, שוזרת הסלים החלה לחמם את ידיה באמצעות הבל פיה. וטוב שכך. היא הזכירה לי שכמעט ואיבדתי את הרגש ברגליים מרוב קור. בכל זאת מינוס 27 מעלות מתחת לאפס…

הרוח הצפונית זרמה איתנו וג'יני חזר למנורה אבל לא סגר את המכסה. ליתר בטחון החליט להשאיר שובל ירוק כסימנייה- במידה ונרצה להציץ בהמשך מהטיפי. נכנסנו לאוהל החם ואט אט חזרה לי תחושת הרגש לעצמות הלחיים, לאף ולכפות ידיי. חלצתי את מגפיי וקירבתי את כפות רגליי למקור האש.

הייתי עייף מאוד. כן, המוח אומר די גם לחוויות חיוביות בחיים. הוא הקליט כל כך הרבה. עכשיו צריך זמן לערוך את ההקלטה.

יצר בחלום, יצירתיות בחיים

מאייר התופים הביט בי כל העת עם חיוך שיש רק לילידים. רך, שלם, חכם ורגיש גם יחד. לא יודע איך הם מורים לשפתיים, ללחיים ולעצמות הפנים לשתף פעולה כך. אבל חלאס דיבורים יצא ממני הנוגדן המזרח תיכוני שמגיב בבהלה לרוך בלתי מותנה. לך לישון אמרתי לעצמי. מאייר התופים סימן לי לשכב על גבי דרגש עץ עטוף בעורות אייל צפוני. שוזרת הסלים כיסתה אותי והרגשתי שאם אני מתעורר מהחלום הזה אני פרייר.

לינקס שואל מה שלומכם. מה תענו?!
זאב בודד

נרדמתי.

ובחלום הבבושקה הקטן שהתחבא לו בתוך אחיו הגדול אכן ערכתי את ההקלטה.

ההקלטה, נוכחתי, הייתה הרבה יותר ארוכה מהמסע ללפלנד. זו הייתה הקלטה של החיים.

היא כללה קטעים משירותי הצבאי בלבנון ככלבן. שירות בו יזמתי ופיתחתי עבור צה"ל (בזכות ובעזרת דונה ז"ל כלבתי המיוחדת) את מתודת עבודת הלילה עם כלבי היחידה; רגעים בהם ביליתי עם שבט בדואי כנער צעיר בגבעות הסמוכות לביתי בישוב להבים שרק נולד: תשעה בתים בנויים סביב גבעות בתולות המנוקדות במאהלים. כמעט כל יום אחרי הלימודים חציתי את הואדי וישבתי עימם שעות. אהבתי את השקט שם. את הפשטות. האותנטיות התרבותית שלהם. ופתאום אני בכיתה ג' בב"ש. יוזם תוכנית חונכות בכיתה במעין אח גדול של האייטיז.

מה מתחבא במילים שכתבה לכם מורתכם בגליון ההערכה בתחילת היסודי, כאשר הייתם עדיין אותנטים ל/בעולם?

מעניין, ציינתי לעצמי את התובנה הסמויה שהתחבאה לה: כבר מילדות הייתי יזם באופיי. כבר בילדות הייתי מחובר לטבע. כבר בילדות נמשכתי לשבטים. ומה קורה בהמשך ספר חיי? האם היו שם עוד רגעים של יזמות, טבע ושבטיות? האם החלום פשוט שוזר לי את גדילי הוויתי אל עבר ייעודי?!

שוב חזרתי לשנות העשרה. לרגעים בהם דפקתי על דלתות בתיהם של הורי חבריי מביה"ס ואני רק בן 13. מכרתי להם חסכמים כי היו 3 שנות בצורת רצופות. טילפנתי למנהל מפעל בחיפה הרחוקה וביקשתי ממנו שישלח לי דוגמיות כמקדמה. הוא זרם איתי רק מהתעוזה שזיהה בי כנער יזם (בכל זאת שנות ה-80, עוד לא קראו לנו Start Up Nation). כעבור שבוע אתגמל אותו על האמון שנתן בי- בהזמנה שנייה.

כן, לא אשכח כיצד הם שלפו את הארנקים במהרה, אגב חיוך של מבוכה מסופקת. קשה להתנגד לאותנטיות של ילד. לכנות של המכירה. קל וחומר כאשר המוצר מיועד להיטיב עם הלקוח ועם כדוה"א. אותנטיות, אלמד מאוחר יותר בחיים, היא שמן הסיכה של השיווק והמכירות. כיום אני מריץ תוכניות עם בני נוער בבתי ספר בנושא: מה מתחבא מאחורי חשיבה יזמית? עוזר להם לראות את היזמות שחבויה בהם.

ברכה אותנטית שקיבלתי מקבוצת בני נוער בתל מונד לאחר סדרת מפגשים מרתקים עימם.
שמישהו ילחץ כבר על ה-Play

מישהו לחץ על ה-Forward  Fast וסליידר התמונות התחלף למראות מפיג'י: משפחה שבטית הררית שאירחה אותי בתום רכיבה סוסית לאורך נהר מתפתל, עת טיילתי מסביב לעולם לאחר שירותי הצבאי.

הפוגה תחת עץ מנגו פיג'ייני ענק.

הירוק והרוך של ארץ המנגו התחלפו בחום ובקשיחות של המדבריות המזרח-תיכוניים: הבזקי מראות משהותי במחיצת שבטים בדואים בואדי ראם, ירדן במהלך לימודיי במכון הערבה ללימודי הסביבה; אחרים מהערים התנכיות הקדומות אורפה וחרן הטורקיות בגבול איראן- עת הייתי סטודנט לתואר שני ללימודי הסביבה. גם מראות מביקוריי בכפרי שבטים באזור הר קניה צפו- עת הייתי סטודנט לתואר ראשון בג"ג. ופתאום הופיע Greg Hunt, השר להגנת הסביבה האוסטרלי עמו סיכמתי, במסגרת פגישה מקורית שיזמתי עמו בפרלמנט המקומי, להקים האב סביבתי שיחבר בין שתי המדינות- הזייה של יזם סביבתי שמחבר את האין ליאנג…  

וואחד מסע. לפלנד נראתה לפתע רק נ.צ. תמונה לבנה בסרט הצבעוני של חיי.

מה מאפיין את תחנות הזמן של חיינו?

מה יקרה אם נחבר ביניהן?

אתה רואה את השביל הזה של הואדי? תדע לך שהוא ממשיך עד לצפת ומשם לחיפה ומשם הוא ממשיך על הים עד לכרתים, וגם בכרתים הוא ממשיך, ואתה תעלה עליו ותגיע בדיוק לאן שאתה צריך ותפגוש את מי שאתה צריך לפגוש.

נחמן פרקש מדליק ניצוץ אצל אהוד בנאי במהלך שיחה בראש פינה בצעירותו. מהניצוץ נולדו שני ניצוצות (אולי יותר..אהוד?!) בבגרותו: השראה לשיר "יוצא לאור" וגם חוויות וחברויות מעצבות חיים:

ואני חשבתי לעצמי שזה עוד דיבור הזוי של נחמן, אבל דבריו התקיימו כמו נבואה, וכרתים אכן הייתה לי כמו חתיכת גליל שנסחפה לים הכחול, והיה שם שביל שכזה, שהלכתי עליו, חוצה את האי מצד לצד, ישן בכפרים, עובר בין כרמים, בין עצי זית שקדיות וקקטוסים, ושם פגשתי את אריק וסטפן, שאחר כך הגיעו אלי לצריף לביקור של חודש, ואיתם אני עדיין בקשר עד היום הזה.

אהוד בנאי, זה המקום

חדשנות, אלמד מהר מאוד, מושגת תדיר כאשר עוצרים, מביטים אחורנית ומחברים בין הנקודות. הגיוני?! אז זהו שלא.

עוד מעט אבין למה ההגיון כמעט ולא רלוונטי ביצירת מהלכים חדשניים.

רצף המראות נרגע וחלום הבבושקה הקטן ביקש מאחיו הגדול לסגור עליו.

מלון פיני עשוי מקרח. המלון נבנה כל שנה מחדש על יסוד תכנון מוקפד וייבוא חלקים מותאמים

תמונתה של ידידה טובה שהכרתי במסע בלפלנד עלתה. ענת שמה.

ובחלומי חזרתי לשיחה שקיימתי איתה באוטובוס בדרך חזרה מחוות הכלבים.

סיפרתי לה אודות המראות הללו אשר הזכירו לי את כלבתי האהובה דונה. על הרגעים בהם ליטפתי ונישקתי אותה כאשר הצילה את חיי וחיי חברינו ממטען צד בלבנון.

הסברתי לה שמראה העיגולים שהכלבים הקשורים מייצרים עם הכבל אליו הם קשורים, נביכות השמחה וצלילי כבל הברזל המשתקשק עם כלי האוכל זרקו אותי אחורה ללבנון. מדהים, חשבתי לעצמי. זה לא רק הריח שמעורר את הזכרון. אלו גם מראות וצלילים. הזכרונות פשוט ממתינים לנו במרתף היינות המשובח של התת מודע. חושינו וחלומותינו הם מנגנוני החיבור לזכרונות הנ"ל. הם המעלית המורידה אותנו מקומת הלובי המודע אל עבר מחוזות העבר השוכנים במרתף היינות בקומה 2- של תת תודעתנו.

אהוד בנאי- כל הזמן באוויר. בשיר זה חוזר אהוד לחויות משירותו הצבאי, דרך…חלום. מה תפקידו של החלום בחיינו? האינדיאנים טוענים כי הוא ערוץ החיבור ליישויות העליונות.  מדעני המוח טוענים כי החלום הינו ערוץ עיכול, סינון, תעדוף וסנכרון חוויות החיים. הראשונים הסתמכו על חושיהם, העברת ידע בין-דורית וטקסים; האחרונים על אסופת מחקרים מבוססי ידע. מי צודק?

החושים כמנגנון שליפת זכרונות.

החלומות כאמצעי להבנת הווית החיים.

התת מודע שלנו משול למרתף יינות משובחים. הם מחכים שם בסבלנות. כל אחד מחזיק בטעמים, ריחות וארומה אחרים מרגע מזוקק של החיים. המוח זוכר אירועים, מבקבק ומאכסן במרתף. במהלך חייו המוח עסוק בהקלטה של מראות, צלילים, ריחות ועוד. הלימוד בחיים מתבצע רבות בזמן ערות אם כי באופן לא מודע. אחרת איך תסבירו את המושג העברה בין-דורית?! למשל מנח גוף דומה של הורים וילדיהם. הביטו ברוכבי האופניים באמסטרדם. ראו כיצד הם זקופים. מי מלמד אותם את זה?

בסוף חלום הבבושקה התערבבו הכוחות המניעים של מושא אהבתי: היצירתיות.

הסקרנות
המשחק
הדמיון
השליטה

איך יכול להיות, שאלתי את עצמי, שבחלומות הדברים פשוט מתרחשים להם מאליהם ביצירתיות? בלי "קשר", בלי סדר, בלי הגיון. מי מאפשר את כל הכאוס הזה? אז הוצאתי את מחברת השאלות שלי, והן זרמו מתוכי כמו שרק חלום עמוק מאפשר.

היצר בשינה: השינה שלנו מורכבת מ-4 חלקים עיקריים. הדחפים הפראיים שלנו מקבלים ביטוי בשלב ה-REM (תנועת עיניים מהירה) של השינה- הוא השלב האחרון. היצר מתעורר. זוהי הנקודה בה הכל מתערבב כמו בתוף מכונת הכביסה: יצר המין, פחד, חדווה, תוקפנות, אהבה. אלו הרגעים בהם המוח מייצר סיוטים ופנטזיות. מדוע? מכיוון שזהו שלב בו המערכת הלימבית (המאפשרת ומשחררת מטבעה) לוקחת פיקוד על המוח במקום ההגיון הבריא (השולט מטבעו) ומשחררת את הדחפים. כן, גם ההגיון צריך חופשות J. זו הסיבה שסיוט, אשר הינו תוצר של ביטוי הפחדים והדחפים הפראיים שבנו, ייגדע (רק) בהתעוררות מהירה, תודות להשתלטות המחודשת של מרכזי ההגיון על ג'וייסטיק המוח ו"דחיקת" המערכת הלימבית למקומה הטבעי עד הלילה הבא.

כל אימת שאנחנו שוקעים בשנת REM אנחנו יוצאים מדעתנו, פשוטו כמשמעו.

גליון נשיונל ג'יאוגרפיק, 08/18

בדומה ליצר בשינה, היצירתיות בזמן עֵרוּת נוטה לפרוץ תחת אקלים משוחרר. כאשר המוח תופס דיסטנס מההגיון לכמה רגעים. כאשר אנו מאפשרים לעצמנו להגמיש את התפישה, בעודנו מתנערים מההגיון השולט והקשיח מטבעו- היצירתיות פורצת.

מרטין מונטויה, מגן ימני מחליף בקאמפ נואו, מבקיע גול לתוך סל במהלך אימון. שחרור ויצירתיות חברים הם. שחרור מייצר אקלים סלחני לטעויות. לדברים חדשים להיווצר. משך 14 שניות.

תום החלום- תחילתה של מציאות: הכל מתחבר

רגע לפני שאתעורר סופית ל/מחלום חיי, הכל מתחבר לי. מתפנה לכתוב תובנות במחברת. סיכום הגיוני.

כשאתעורר, אני מבטיח לעצמי, אעזור לאנשים וארגונים ליצור אקלים משחרר. אקלים שובר שגרה. אקלים מבוסס אמון. או אז, היצירתיות שבהם תצא לאור.

נתראה בחלק ה-4 והאחרון ותודה שתפישותינו נפגשו 🙂

שלכם רועי

יצירת קשר

© כל הזכויות שמורות לרועי אלישע פיתוח יצירתיות.

דילוג לתוכן